לופינסקי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה זו באה בעקבות תאונת שרשרת אשר אירעה ביום 27/5/2009, במסגרתה פגע רכב הנתבעים 2-3 ברכב התובעת, כאשר אלו, לטענתם, נהדפו לעבר רכב התובעת על ידי רכב הנתבעים 4-5.

התובעת פנתה אל חברת הביטוח שלה, הנתבעת 1, בדרישה לפיצוי בגין נזקה, אולם זו שילמה לה את נזקיה, בניכוי 961 ₪ עבור שכ"ט השמאי, 1,101 ₪ בגין הוצאות רכב חלופי וכמובן, בניכוי ההשתתפות העצמית, סך של 1,808 ₪. משכך, התביעה הועמדה על סך של 3,870 ₪.

הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי משבחרה התובעת ב"שמאי אחר" לצורך הערכת הנזק וביכרה אותו על פני שמאי משמאי החוץ של הנתבעת 1, הרי שכאשר החליטה התובעת לתבוע את נזקיה מן הנתבעת 1, נאלצה הנתבעת 1 לשלוח שמאי מטעמה לבדוק את הנזק. הנתבעת 1 טענה כי שכ"ט השמאי מטעם התובעת הינו מופרז ואין לפסוק לתובעת מעבר למה ששולם לה על ידי הנתבעת 1, סך של 439 ₪.

הנתבעים 2-3 הגישו הגנתם וטענו כי אחריות הנתבעת 4 הוכרה על ידי הנתבעת 5 אשר שילמה לנתבע 2 את מלוא נזקיו, מלפנים ומאחור. משכך, אין לנתבעים 2-3 כל אחריות.

לאור האמור, ומשלא נטען אחרת, נדחית התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעים 2-3.

עוד הובהר כי אחר הגשת התביעה, שילמה הנתבעת 5 לתובעת את ההשתתפות העצמית בה חוייבה, סך של 1,808 ₪.

משכך, נותרה התביעה לתשלום הפרש שכ"ט השמאי והוצאות הרכב החלופי.

באשר להוצאות הרכב החלופי:

אין מחלוקת בדבר אחריות הנתבעות 4-5 לתשלום בגין האירוע.

אין גם מחלוקת כי לרכב התובעת נגרם נזק משמעותי ועל פי חוות דעת השמאי מטעמה, אשר לא נסתרה, נדרשו 7-8 ימי תיקון. בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת 1, כתב השמאי מטעמה כי סכום זה אינו מאושר, מאחר שהדבר כפוף לתנאי הפוליסה.

מאחר שהפוליסה אינה כוללת רכב חלופי, ומאחר שטענת התובעים כי נדרשו לרכב חלופי נתמכת בחוות דעת השמאים ואינה נסתרת, הרי שבהיות הדבר נזק אשר נגרם לתובעים כתוצאה מאירוע התאונה, על הנתבעים 4-5 לפצות בגינו.

באשר לשכר טרחתו של השמאי, אשר הוזמן על ידי התובעת, העלו הצדדים את הטענות כדלקמן:

השמאי מטעם התובעת, מר הלל יעקב, הבהיר כי גבה שכ"ט ראוי ומקובל עבור עבודתו, פחות מ- 10% מגובה הנזק ואף הגיש דו"ח המפרט את הוצאותיו – זמן עבודה, ק"מ והוצאות משרד. מר הלל יעקב מסר כי שכר טרחתו שולם על ידי התובעת במלואו.

הנתבעת 1 הודתה כי השמאי מטעמה, אשר בדק את רכב התובעת, אחר שזו החליטה לתבוע את נזקיה ממנה, העריך את נזקי הרכב בדומה להערכתו של שמאי התובעת, מר יעקב ולפיכך, פיצתה הנתבעת 1 את התובעת במלוא הנזק על פי חוות הדעת וכן בשכ"ט הנהוג לתשלום לשמאים מטעם הנתבעת 1, סך של 439 ₪.

נציג הנתבעת 5 טען כי את הפרשת שכר טרחת השמאי צריכה לשלם מבטחת התובעת, הנתבעת 1.

שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה והגעתי למסקנה, ראשית, כי הגם ששכ"ט הנדרש הינו ברף הגבוה, הרי שאין המדובר בשכ"ט חריג ביחס לעבודה שהושקעה ונדרשה במקרה זה, כפי שעלה מחוות דעת השמאי ומעדותו. כמו כן, לא הובאו כל ראיות המצביעות אחרת. שנית, הגעתי למסקנה כי על הנתבעים 4-5 לשאת גם בהפרש שכ"ט השמאי.

הנתבעת 1, בכפוף לתנאי הפוליסה, אינה מחוייבת לשאת בתשלום שכ"ט של שמאי פרטי. עם זאת, במקרה זה, שילמה סך של 439 ₪ לידי התובעת. מאחר שהנתבעת 1 אינה מחוייבת לשלם לתובעת את שכ"ט השמאי מטעמה, ומאחר שאין חולק כי חוות דעתו של השמאי הוזמנה בעקבות אירוע התאונה אשר לו גרמה הנתבעת 4, הרי שעליה ועל הנתבעת 5, בהיותה המבטחת, לשאת בעלות זו.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעות 4-5 , ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪, סכום הכולל גם את הוצאות התובעת, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעות 4-5, ביחד ולחוד, את שכר עדות השמאי, מר הלל יעקב, סך של 500 ₪.